פסק דין
1.בתאריך 15/7/12 בשעה 13:51, פנה התובע בטלפון אל הנתבעת, וביקש להזמין שני כרטיסים לטיסות שכר מתל אביב לדיסלדורף שבגרמניה ובחזרה (להלן: "הכרטיסים").
2.לבקשת התובע, הזמינה עבורו הנתבעת את הכרטיסים אצל חברת "חופש ותעופה בע"מ" (להלן: "חברת התעופה"). לאחר כמחצית השעה אושרה ההזמנה והתובע שילם בעבור הכרטיסים סכום של 598 $ (דולר אמריקאי) לכרטיס, סה"כ 1,196$.
3.למחרת היום, ב– 16/7/12 פנה התובע אל סוכן נסיעות אחר, במקום מגוריו. אגב התעניינותו אצל אותו סוכן באפשרות להזמנת מלונות לאותה נסיעה, שאל אותו התובע למחיר כרטיס טיסה. משהסתבר לו כי כרטיסים זהים לאותה הטיסה מוצעים במחיר של 519$ לכרטיס ובניכוי הנחת סוכן תעמוד עלות הכרטיס על סך 500$, פנה התובע בשנית אל הנתבעת.
4.בכל הנוגע למה שאירע מכאן ואילך, שונות הם גרסאות הצדדים.
התובע טוען כי עובדת הנתבעת ששמה דפנה, אשר אצלה הוא ביצע את ההזמנה המקורית, הבטיחה כי תרכוש עבורו שני כרטיסים חלופיים תמורת 500 $ לכל כרטיס ובמקביל ביקשה ממנו שישלח אליה באמצעות המייל בקשה לביטול ההזמנה המקורית, תוך התחייבות לתשלום של 100 ₪ דמי ביטול לאדם וכי הוא עשה כן (ר' הודעת מייל מיום 16/7/12 שעה 15:02).
מנגד, טוענת הנתבעת כי התובע לא קיבל ממנה הבטחה כלשהי וכי לכל היותר הובהר לו שאפשרות רכישת הכרטיסים במחיר המוזל תיבדק על ידה מול חברת התעופה שהיא ספקית הכרטיסים, וכי במידה והדבר יתאפשר יהא זה כרוך בביטול ההזמנה המקורית ובתשלום 100 ₪ דמי ביטול לאדם. לתמיכת טענה זו העידה הנתבעת בבית המשפט את הסוכנת, דפנה צורדקר, אשר שללה בתוקף את טענת התובע בדבר ההבטחה שניתנה לו על ידה וחזרה ואמרה:
"אני לא הבטחתי לך דבר. אני אמרתי לך שהנושא בבדיקה מול הספק.
מה רצית שאני אשלם מכיסי על החופשה שלך? לא! לשאלת בית המשפט
אם הבטחתי לו אני משיבה שמעולם לא. אמרתי לו שאני בודקת מול ספק
ואם הוא יאשר לי, אני אתן לו. מעולם לא הבטחתי לו".
5.בסופו של דבר, בקשת התובע להמרת הכרטיסים בזולים יותר לא אושרה על ידי חברת התעופה ומכאן תביעתו. לטענת התובע, היה לו חלון הזדמנויות לקנות את הטיסה בפחות 100$ לאדם ולכן משהפרה הנתבעת את הבטחתה להשיג עבורו את הכרטיסים המוזלים, הוא תובע ממנה פיצוי בסך 1,755 ₪ הכוללים את ההפרש בין הכרטיסים המקוריים למוזלים, בתוספת הוצאות, אובדן זמן ועוגמת נפש.
6.בבקשתה לדחות את התביעה, טוענת הנתבעת כי משבחר התובע להמתין לבדיקת האפשרות להמרת הכרטיסים המקוריים במקום לרכוש כרטיסים זולים יותר אצל הסוכן במקום מגוריו, הרי שאין הוא יכול לדרוש ממנה פיצוי כלשהו. לטענת הנתבעת, היא עשתה כמיטב יכולתה בנסיון להשיג עבור התובע את הכרטיסים המוזלים אצל חברת התעופה ואולם משזו דחתה את הבקשה, משיקולים עיסקיים שלה, שלנתבעת אין כל קשר אליהם, כי אז אין לתובע עילת תביעה כלשהי, כלפיה.
7.לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ועיינתי במסמכים שצורפו לכתבי טענותיהם, אני סבורה כי דין התביעה להידחות ואלה נימוקי:
א.בתשובה לשאלות נציג הנתבעת בבית המשפט , אישר התובע כי בשלב שבו הוא פנה אל הנתבעת וביקש המרה של הכרטיסים המקוריים בכרטיסים המוזלים, הוסבר לו שהנתבעת כפופה לאישור של הספק (חברת התעופה) לביצוע שינוי זה (ראה עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 23).
ב.בכך, אישר למעשה התובע את טענת הנתבעת (באמצעות הסוכנת דפנה), לפיה היא לא הבטיחה לו דבר וגם לא יכולה היתה לעשות כן, שהרי תפקידה במסגרת עסקה זו התמצה בתיווך בין התובע לחברת התעופה, ותו לא.
ג.אף תשובתה של רכזת תלונות הציבור במשרד התיירות לפנייתו של התובע אליה, בה היא מציינת כי מחיריהם של כרטיסי טיסה הם דינמיים ומשתנים בהתאם להיצע וביקוש, תומכת בעמדת הנתבעת לפיה לקוח שסגר עסקה, הזמין ושילם, לא יכול לבקש למחרת להוריד את המחיר גם אם הספק הורידו, וכי כל שניתן הוא רק לנסות לפנות אל הספק עצמו.
ד.גרסתה של דפנה לפיה היא לא הציעה לתובע שלא לבטל את העסקה, אלא רק אמרה שעליה לברר את השאלה עם הספק וכעבר זמן קצר מאוד חזרה אל התובע עם תשובה, נשמעה לי הגיונית ומשכנעת.
ה.במצב דברים זה, משבחר התובע שלא לבטל את עסקת הרכישה מיד, כך שיוכל לרכוש את הכרטיסים אצל אותו סוכן מקומי שהציע לו אותם במחיר המוזל, הוא נטל על עצמו סיכון, שמא חברת התעופה לא תאשר את הבקשה להמרת הכרטיסים המקוריים במוזלים, לאחר שעסקת רכישת הכרטיסים המקוריים כבר הושלמה.
9.התוצאה היא אם כן, שאני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 500 ש"ח.